<h1>סמ"ק מצוריך סימן מ"ח</h1>
<h2>דף לא:</h2>
לכבד אב ואם דכתיב [שמות כ'] כבד את אביך ואת אמך. ואמרינן בפרק קמא דקידושין [דף ל"א] איזהו כבוד אב ואם מאכילו ומשקיהו ומנעילו וסכו מכניסו ומוציאו, ואם יש ממון לאביו אינו חייב להוציא משלו רק להתבטל ממלאכתו בשביל כבודו, אין לאביו שום דבר ויש לו משלו חייב לזונוא), ואפילו אין לו חייב להשכיר עצמו בשבילו, כדאמרינן [ירושלמי קידושין פ"א ה"ז] גדול כבוד האמור באביו ואמו יותר [ממה שהוא] מכבד הקב"ה דאילו בהקב"ה כתיב כבד ה' מהונך אם יש לך תן לו ואם אין לך פטור ואילו בכבוד אב ואם כתיב כבד את אביך בין יש לך בין אין לך תן, ואמרינן בירושלמי [שם] ואפילו חוזר על הפתחים ופי' השר לא שיחזור על הפתחים בשביל אביו אלא חייב לפרנס אביו משלו אפילו אם יצטרך לחזר על הפתחים אחרי כן. ואם אביו אומר לו השקיני מים ומצוה לפניו לעשות אם אפשר למצוה לעשות על ידי אחרים יעסוק בכבוד אביו ואם לאו יעסוק במצוה ואם אומר לו אביו לעבור על דברי תורה אל יאמר לו בפירוש אלא יאמר לו מקרא כתוב כך הוא. מכבדו בחייו ובמותו, ואם (מת) נצטרך להפרד מחבורת בני אדם שהוא עמם בחבורה אם נשמע בשביל עצמו ובשביל אביו יאמר שלחוני בשביל כבוד אביב) ג) לאחר פטירת אביו אם יאמר שמועה בשם אביו יאמר כך אמר אבא מרי הריני כפרת משכבו בתוך שנים עשר חדשים ולאחר כן יאמר זלה"ה. עד היכן כיבוד אב ואם עד שיזרוק ארנקי ליםד) ואינו מכלימו ואם אביו אומר לו השקיני מים ואמו כמו כן מניח כבוד אמו ועוסק בכבוד אביו שהוא ואמו חייבים בכבודו, ואם נתגרשה אמו שניהם שויןה). ודרשו רבותינו [כתובות ק"ג] את אביך לרבות אשת אביך ואת אמך לרבות בעל אמך ומיירי בחיי אביו ובחיי אמו [הגה"ה] אבל לאחר מיתה מדרבנן כדמוכח במעשה דר' בפרק הנושא [שם] [ע"כ], וגם דרשו רבותינו [שם] את אביך לרבות אחיך הגדול, וגם אמרו חייב אדם בכבוד חמיו שנאמר [שמואל א' כ"ד] גבי דוד שאמר לשאול חמיו אבי ראה גם ראה. א)0משל מי מאכילו ומשקיהו ומכבדו ר' יהודה אומר משל אב ר' נתן אומר משל בן אורי ליה רבנן ליה לרב ירמיהו כמאן דאמר משל אב משמע שכן הלכה וההיא דירושלמי דאמר שבן מחזר על הפתחים לזון את אביו למאן דאמר דהכיבוד הוי משל בן ניחא אבל למאן דאמר משל אב קשיא, ויש לומר דהכי קאמר אפילו מחזר על הפתחים יבטל ממלאכתו בשביל אביו וכן פסק בשאילתות דרב אחאי ור"ח, כמו כן פסק אפילו למאן דאמר משל בן אבדתו קודמת לאבדת חבירו ולכבד אביו דהא דאמר דכיבוד אביו קודם היינו דוקא להניח לאביו לעשות רצונו בממונו שהוא גוף הכיבוד אבל להניח אבדתו כדי לכבד אביו שאין זה גוף הכיבוד כיון שאין האב נהנה באבידה עצמה אין הבן חייב להפסיד אבידתו בשביל אביו דלא דמי לזורק ארנקי לים דהתם נהנה הוא שעשה נחת רוח ליצרו למירמיה אימה על אנשי ביתו דאם בחנם משליך רשע הוא ועובר על בל תשחית ואפילו שוגג הוא ומשליכו בחמתו מכל מקום נהנה הוא בהשלכתו שעשה נחת רוח ליצרו מה שאין כן באבידה ואפילו אינו נהנה כלל בזריקת הארנקי מכל מקום אין להכלימו. יש בירושלמי [קידושין פרק א' ה"ז] דאימיה ר' ישמעאל הוה עבדה דכל שעתה ושעתה דהוה אתא ר' ישמעאל מבי מדרשא רוחצת רגליו ושותה המים וכשידע ר' ישמעאל את הדבר היה מסרב בדבר עד שבאת לפני חכמים והיתה קובלת על ר' ישמעאל בנה שלא היה מקיים מצות כיבוד ונבהלו חכמים בדבר בגדול כר' ישמעאל כיצד אינו מקיים מצות כיבוד ושאלו לה מה המעשה וספרה להם וציוו לו שיניחנה לעשות רצונה שרצונו של אדם הוא כבודו, עכ"ל התלמוד והתוס' פ"ק דקידושין [דף ל"ד]. שני אחים שני שותפין האב ובנו הרב ותלמידו מאכילו זה לזה מעשר עני — פ"ה אם יש לו [לבן] מעשר לחלק לעניים מאכילו לאביו אם הוא עני וכן כולם אע"פ שחביב עליו כגופו ואם לא היה לו מעשר זה היה נותן לו מזונותיו משלו, — אמר ר' יהודה תבא מאירה למי שמאכיל אביו מעשר עני ומוקי לה [אפילו] להעדפה — פ"ה עליו מוטל להאכילו ולהשקותו מדה בינונית ואם אביו צריך לסעודה יתירה מאכילו מעשר עני ואפילו הכי ר' יהודה מקללו דאפילו הכי זילא ביה מילתא אמנם בשניהם עניים מודה ר' יהודה לתנא קמא. יש אומרים שאסור ליתן מעשרותיו לאביו ואפילו להעדפה וכן אסור ליתן לו מעשר שהוא קבלא ויש אומרים דדוקא שלהן שהיה ידוע שהיא מעשר אבל משלנו אין ניכר המעשר מן הקרן ואין חששא ליתנן לאביו ולא זילא ביה מילתא, עכ"ל התוס' פ"ק דקידושין [פסקי תוס' סי' ס"ב]. סמ"ג, הניח להן אביהן פרה וטלית משל ריבית וכל דבר מסוים חייב להחזיר משום כבוד אביהם, ומקשין איקרי כאן ונשיא בעמך לא תאור בעושה מעשה עמך ומתרצים כשעשה תשובה משמע שאם לא עשה תשובה דפטור ממוראו ומכבודו מאחר שעבר במזיד ולא שב מרשעו אך ממה שדבר לו לעבור אינו נחשב רשע דדברי הרב ודברי התלמיד דברי מי שומעין ולא מצינו עונש לדיבור אלא למסית בלבד, עכ"ל. תני אבימי יש מאכיל לאביו פיסיוני וטורדו מן העולם — פ"ה שנענש עליו שמראה לו צרות עין על סעודתו ויש מטחינן ברחים ומביאו לחיי העולם — פ"ה שמכבדו בדברים טובים וניחומים והמלאכה מטיל עליהם בלשון רכה ומראה לו צורך שעה שאינם יכולים להתפרנס אלא ביגיעה זו, עכ"ל פ"ק דקידושין [דף ל"ב]. ב)0כשהוא נשמע בדבר אביו, סמ"ק. כדפ"ה, אבל אם אינו נשמע למקום בדבר אביו אלא בדבר עצמו אל יתלה באביו שאין לו אלא גנאי, עכ"ל פ"ק דקידושין. ג)0אחד האיש ואחד האשה חייבים במורא ובכבוד אלא שהאיש יש בידו ספק לעשות ואין ביד האשה ספק לעשות שהרי רשות אחרים עליה, עכ"ל התוס' מס"ג. אמ' ר' יצחק בר שילא האב שמחל על כבודו כבודו מחול, עכ"ל בפ"ק דקידושין. ד)0[קידושין ל"ב] וכי הא דרב הונא קרע שיראי באנפיה דרבה בריה אמר איזיל אחזי אי רתח אי לאו ודלמא רתח וקעבר על משום לפני עור לא תתן מכשול דקמחיל לקריה ופי' התו' וצ"ל שהודיעו קודם לכן שמחל לו דאם לא כן בעי כפרה וסליחה כדאמרי' לקמן נתכוין לאכול בשר חזיר ועלה בידו בשר טלה שצריך כפרה וסליחה וקעבר משום בל תשחית דעבד לי' בפומבייני — פ"ה במקום התורפה שאינו נחסר מדמיו כלל כגון משוליו — ודלמא משום הכי לא רתח דעבד ליה בשעת ריתחיה. בעי מיניה מעולא עד היכן כבוד אב ואם אמר להן צאו [וראו] מה שעשה גוי אחד באשקלון דמה בן נתינה שמו פעם אחת בקשו ממנו פרקמטיה בשישים ריבוא שכר — פי' שהיה משתכר בו ס' ריבוא דינרין זהב — והיה מפתח מונח תחת מראשותיו של אביו ולא צערו — פ"ה שהיה ישן — כי אתא רב דימי אמר פעם אחת היה לבוש אותו גוי סירקון של זהב והיה יושב בין גדולי רומי ובאת אמו וקרעתו וטפחה על ראשו וירקה על ראשו ולא הכלימה. יש במדרש [תוספות קידושין ל"א] שמטורפת היתה. חמשה בני סמיכי הוו לאבימי — פ"ה בחיי אביו — כי הוה אתא אבוה על לבבא רהיט ופתיח ליה ואינו מניח לאחד מבניו לילך ואמר אין אין עד דמטי להתם — פ"ה אין אין אפתח — יומא חד אמר להו אשקו מיא אדאתו ליה נמנם גחין קאי עלויה עד דאיתער אמר ליה [רב] יעקב בר אבוה כגון אנא דעד דאתינא מבי רב מזגא ליה כסא — פ"ה כגון אנא שאני יקיר לאבי ולאמי ועושין לי זאת היכי איעביד — אמר ליה מאימך קביל מאביך לא תקביל כיון דבר תורה הוא חלש דעתיה — פי' אם תקבל ממנו עבודה, ר' טרפון הוה ליה אימא דכל אימת דהוה בעי למסק לפוריא גחין וקיימא עליה וסלקא וכדהוה נחתא עילוי אתא וקא משתבח בי מדרשא אמרו ליה עדיין לא הגעת לחצי כבוד כלום זרקה ארנקך בפניו ולא אכלימנה, אמר ר' יוחנן אשרי מי שלא חמאן פי' שלא ראה אותם שאי אפשר לקיים כבודם כצורך והוא נענש עליהם — אבא אמר השקיני מים ויש מצוה לפניו לעשות — פ"ה כגון לקבור את המת או ללויה — מניח אני כבוד אבא ועוסק אני במצוה שאני ואבא חייבים במצוה, איסי בן יהודה אומר אם אפשר שתעשה על ידי אחרים תעשה על ידי אחרים וילך הוא בכיבוד אביו, אמר רב אדא בר מתנא הלכה כאיסי בן יהודה, עכ"ל התלמוד בפ"ק דקידושין. ה) הטל להם מים בספל וקרקר קרקע שלהם כמו שמקרקרין לתרנגולים, עכ"ל פ"ק דקידושין.
